אוגוסט עם ילדים

הילד שלי צריך לו"ז, מדוייק,מסודר מהסוג שהוא יודע בכל דקה מה הולך לקרות. שנה שעברה לא הייתי מוכנה לחופש הגדול. חשבתי שאני גרה בקיבוץ, שיש לי בריכה וים מול הבית וזה רק שבוע שנשאר לחופש בלי מסגרות, אז נזרום. אבל זה לא זרם. תוך רבע שעה ראשונה שהוגדרה רשמית כחופש גדול היבבות עלו עד השמיים, אין לי מה לעשות. משעמם לי.

השנה עבדתי על תכנון הזמנים במשך חודש שלם, בצורה מוקדפת, לא החסרתי אף פרט כמעט.

על הרפתקאות ירושליים תוכלו לקרוא כאן בפוסט "על הקצה", הג'וב היווני מפורט ככל האפשר לחדר בריחה בדיוק כאן, במאמר מוסגר אני אגיד שסוף אוגוסט זה קשוח, למזג האוויר בחוץ ולמזג האוויר של הילדים. רוב ההורים שנשרכו בתורים מלפני מאחורי ומצדדי היו נראים כאילו הם חולקים את אותה מסכת ייסורים בהחלפות המבטים של כן אנחנו בסירה הזו יחד, ואם זה כל כך חשוב לך לעקוף אותי בתור כי חייך תלויים בזה כרגע אז בבקשה.

בבוקר קמתי ב 6:30 להכין אוכל בצידנית, אותי לא יתפסו עם ילדים רעבים לא מוכנה, אבל לא תכננתי את שביתת הרעב המאולתרת. כשגיל ההתבגרות הוקדם לגיל 9 בלי הודעה מוקדמת זה תופס אותך במקומות הכי רגישים. לפעמים באמצע הקייק של כפר בלוםהפעם האחרונה שעשיתי אבובים בחצבני הייתה בערך בגילם ומשמעותית נראיתי מאושרת יותר. היום נראה שהתווספו לרשימת ההיתרים שפע של איסורים, אסור לשחות במים,אסור לקפוץ מהסירה. אולי תהיה שם עכברת. הדבר היחיד שסמכתי בו על העכברת הוא שהמים לא יהיו עמוסים מדי.לשמחתי צדקתי. מלבד פקק קל של חבורת גולנצ'יקים מאושרים וטובי לב. שתרמו מצידם בשמחה לתמונה המשפחתית.

הנוף היה מושלם, המים היו קרירים ונעימים. הילדה ששידלנו לקפוץ כי שילמנו די והותר על שיעורי השחייה שלה כדי לדעת שהיא יכולה הרגישה כמו פורעת חוק סוערת במיוחד.המתבגר חיכה בחוסר סבלנות לאומגה המרגשת בעוד צעירת הבית קיפצה על העצים בפארק הטופרופ המאובטח היטבבדרך לאוטו הגחנו לתוך סרט תלת מימד לשייט רפטינג סוער, הילדים היו מאושרים, בעוד אנחנו קיבלנו פרצי מים קלים בצירוף מזגן צונן.

המשכנו צפונה לסדנת שוקולד בבוטיק השוקולד "דה קרינה" שם קיבלנו הסברים מרתקים על שוקולד היסטוריה וציונות שהתערבבו להם יחד, בפעם הראשונה בחיי גיליתי את הסוד השמור ביותר של איך מכינים מקופלת, לצערי לא הספקתי לטעום אותה כי אכלתי יותר מדי הר חרמון ממולא בריבת חלק מתקתקה. ככה זה כששוקולטייר ארגנטינאית מקימה בוטיק שוקולד

וכשסיימנו לחכות לשוקולדים המפוארים שהכינו הילדים, תאמינו או לא, הם דרשו לחזור לקייאקים בכפר בלום בנהיגת שטח אכזרית כי יש עוד מסלול עצים אחד שהם לא הספיקו ואולי אולי עוד אפשר.

יש רגעים שבהם את (האמא האומללה והעייפה מהתור) מחליפה מבט עם האמא (המוכרת בקופה) ושתיכן מבינות שמה שאת מבקשת בשם הילדים הוא ממש לא מה שאת רוצה לעשות. כל שרירי הכואבים רצו להגיע למלון המפנק שהיה נראה כל כך יפה בתמונות בעיר העתיקה של צפת.

הייתי יכולה לכתוב לכם משהו פואטי ורומנטי על היין הטעים לאור השקיעה בחלון הרחב במלון רוזנטליס בצפת היפה. אבל האמת היא שנרדמתי הרבה לפני הילדים. ואת היין שהספקתי לצלם לתמונה מפוארת שתיתי במצוקת התורים של פארק האטרקציות של היום הבא.

בבוקר המחרת יצאנו לצוק מנרה, למעשה אנחנו מגיעים לשם בקביעות כל שנה. בכזו קביעות שהסתכלתי אחורה וזו התמונה הראשונה שלנו משם, עם כוכבת הבית שבדיוק עלתה לכיתה א השנה.שנה שעברה בילנו במנרה לודג', מה שהקנה לנו צמיד ירוק עם כניסה חופשית לכל המתקנים במשך יומיים, השנה קניתי את הכרטיס היומי לאטרקציות לכל אחד. הפלוס והמינוס בתוכנית. "מנרה לודג'" לילדים שמתכוונים לחרוש על מתקנים כל היום עד שההורים ייפלו זה יותר משתלם. עם הכרטיס היומי בו מספר הכניסות מוגבל אפשר לפתח תקוות שווא להגיע מתישהוא לשנ"ץ.

המתבגרים הצעירים שצמחו בינתיים לגודל הזה הפגינו את כישורי הטיפוס שלהם לאורך לרוחב על הקיר ועל ההורים מה שבא קודםושביל רגליים יחפות זו דרך נהדרת לנקמה, "בטח שאני חושבת שאתה צריך לדעת איך זה מרגיש ללכת יחף על חצץ"והילדים זוכרים את שמות המדריכים, מי עמד איפה בשנה שעברה, יודעים לחפש את הקשתות לקטנטנים שירדו מהאטרקציה ולחכות בקוצר רוח שאולי תהיה שם אומגה בחזרה.מגלשות ההרים נותרו משמחות באותה מידה ועכשיו הוספתי לרשימת החלומות שלי מצלמת גו פרו ליומולדת הבא.את הערב קינחנו במסיבת "חג המשק" בבריכת הקיבוץובערב שבת כששאלתי את הילדים לאן מחר, הם צעקו ביחד, די,לא עוד, אני את שלי ניצחתי במלחמת בילויי ההתשה.