תערוכת הבוגרים בצלאל

תערוכת הבוגרים של בצלאל הרשימה אותי מאוד לא כי היא גילתה לי משהו חדש, אלה כי דומה היה שהבוגרים נגעו בתחומים שכבר ראינו, שאנחנו מכירים, אבל שלא היו פתורים עד הסוף בתהליך הייצור, השימוש והממשק עם הלקוח, וכעת התחברו בעזרת קראפט וטכנולוגיה למקום חדש ואולי הגיע הזמן שנפסיק להמציא את הגלגל ונמצא איך לגרום לעולם שלנו שקצת סטה מהמסלול לשוב לדרכו בעזרת עיצוב משובח.

בתערוכת עיצוב זכוכית וקרמיקה למדתי שפרס אנדי שנעלם ממחוזותינו במוזיאון תל אביב למעשה הועבר אל אחת מבוגרות המחלקה במשך שלוש השנים האחרונות, מתוך המחשבה שנתינת הפרס לצורך חלל תערוכה במוזיאון אינו מספק את קרש הקפיצה שהאמן זקוק לו בתחילת דרכו. במעשה זה העבירה קרן ברונפמן את הכספים אותם היא מעניקה לעזרה ישירות לאמן הזקוק להם כמו אוויר לנשימה על חשבון יחסי הציבור שמספקת התערוכה לקרן התורמת במוזיאון. וזה בעיני שירות אמיתי ועזרה אצילית לאמן.
הזוכה השנה לפרס אנדי במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית היא סיון פאיס, הפרויקט הינו אלגוריה, על כלל טבע, התבוננות בין שתי מצבים, הריקבון אל מול הבשלות.מצבים מנוגדים המכילים ומוכלים זה בזה. המקום החולה כריקבון אך מכיל בתוכו עולם ומלואו של חיים חדשים, קרקע פורייה המאפשרת נביטה, המעוררת את המודעות לצורך בשינוי. אל מול הבריאות כשיא הבשלות, רגע ההגשמה, המקום שופע ומשגשג, רגע השיא המבשר כי לאחריו תחל דעיכה והתכלות. שתי מצבים אלו הכרחיים בקיומו של כל אורגניזם חי וחשובים הם באותה המידה.

ומעבר למילים הגבוהות על גבול השירה, סיון מצאה את הדרך להדפיס זכוכית בדפוס משי, טכניקת הדפוס המסורתית הטקסטילית הפכה תחת ידיה ליצירת קיר מרהיבה מעולם הזכוכית.

שקד כהן בדקה את ההתמודדות עם מצבים של חוסר שליטה בעקבות השריפה בבית הוריה ביישוב נטף לפני שנתיים עת חשה שאינה יכולה לסמוך עוד על הקירות שעד לפני רגע היו יצוקים ובטוחים ופתאום התחילו לנזול. המחקר הנפשי הזה המשיך לתוך העבודה בזכוכית כאשר הזכוכית התגבשה כל פעם בצורה שונה על החול הרטוב

לדבריה העבודות ממשיכות להתפורר גם עכשיו, החול יורד מהם לאט לאט. העבודות שבירות ודקיקות וכולן קשורות בצורה כזו או אחרת לקיר.קיר שאי אפשר להישען עליו.

נעם קלומק "מותר לגעת"

"העולם אינו מוזיאון. גם הטבע אינו מוזיאון. גם התרבות אינה מוזיאון,מותר לגעת! מותר להזיז, לקרב, להרחיק, לשנות ולהטביע את חותמנו אנו…" אהבת הארץ: נגד שמירת הטבע/ עמוס עוז.

עבודתי מנסה לשבור את המוסכמות המוכרות לנו ולייצר מפגש שונה בין הצופה לעבודה, כך שלא רק העיניים יחוו את האובייקט אלא מספר חושים יחד.הצופה יוכל לגעת, להזיז, להתערב ולשנות את העבודה כרצונו. כך כל צופה מקבל מבט וצליל היחודי רק לו בעקבות הזזת האלמנטים.הגופים מורכבים מ10,000 אלמנטים עשוים מקרמיקה, אותם השחלתי על מוטות נירוסטה שמחוברים יחדיו למסגרת.

ענבל יניב.In-Sight-Out

תפיסת פרויקט הגמר שלי היא לאפשר לזכוכית להנחות אותי ואת אופן ההתבוננות שלי בדברים. שאבתי השראה רבה מהסביבה שבה אני חייה. גרתי בצד היער, וספגתי הרבה תוך טיולים רבים. נחשפתי למדע הפרקטלים שאפשר לי מבט קרוב יותר ומפורט יותר על הדימויים שבטבע. העבודה מורכבת ממספר אובייקטים עשויים זכוכית. כל האובייקטים מאופיינים בצורה ביצתית בפרופורציות שונות ובגדלים שונים. בכל אחד ישנה בועה פנימית המעוטרת במנעד שנע בין דימויים לבין ציורים מופשטים ופיגורטיביים. הבועה הפנימית מכוסה בשכבה עבה של זכוכית שקופה. על פני השטח של כל ביצה נחצב עיטור שונה החודר לעומק השכבה החיצונית, דבר היוצר עומקים שונים על פני השטח ואזורים אשר חלקם חושפים וחלקם מסתירים את המתרחש בפנים.

ובחדר אחרון חביב, הפתעת טקסטיל משובח, ליבוד בעבודת יד בידיה האמונות של צפנת בוהדנה וינברג המזמינה את הצופה להתגעגע

געגוע עמוק, שייכות וריחוף קל. אלו הדברים שמתנגנים בי עת המואזין קורא, ושמי הר הצופים עוטים תפילה. התנועה של הקול, המקאם. העוצמה, ההד. אני מזהה תנועה, בתוכי ומחוצה לי. אני מנסה להתחקות אחריה.התנועה הזו מתעוררת בחיי היום יום שלי במגע עם טקסטים קמאיים, עם אותיות, עם פיוטים, עם רעיונות קבליים שפורטים על אותו מיתר עלום ושואבים אותי פנימה.

צפנת למדה כתיבת סת"ם בשנה שחלפה סתם כי התחשק לה, ואת הכתב העתיק הזה היא הצליחה במיומנות אדירה ללבד לתוך הצמר פנימה.

המחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל

Conductive origami יעל עקירב : סדרת גופי תאורה מתקפלים בהשראת קיפולי האוריגמי, המיוצרים בהדפסת תלת מימד ישירות על גביי טקסטיל.הדפסת חומר מוליך חשמל איפשרה לי הזדמנות חדשה- הדלקת אור באמצעות כיווץ ומתיחה של המבנה.

דן פישביין : הפרויקט עוסק במחקר חומרי, במהלכו בחנתי טכניקה לפיתוח נפחים מורכבים בטקסטיל.הטכניקה מבוססת על קיבוע דוגמה קשיחה על סריג מתוח והמורפולוגיות שנוצרות עם שחרורו. הדוגמאות השטוחות והנפחים שהתקבלו בעקבותיהם, הובילו אותי ליצירת שפה גרפית שתתפקד הן במצב השטוח והן במצב הנפחי. בעת השחרור, קיבלו הדוגמאות השטוחות משמעות מבנית ותפקדו כקוד גרפי המחולל נפחים.

בשני הפרוייקטים הללו אני רואה פתרון עיצובי וטכני בייצור לעיצוב הלקוח מעולם הטקסטיל  ומוכר לי מפרוייקטים ותיקים אחרים, אולם דרך ביצוע חדשה דרך עין של מעצב תעשייתי הביאה את הטכניקה למקום חדש ומרתק. ומסקרן לדעת לאן זה יכול להוביל את הפרוייקט בעתיד.

Crystalize Your Objects – CRYO | מיכאלי רותם
"בפנטזיה שלי, בכל פעם שאני מוציאה נעל מהמים היא נראית אחרת, היא מפתיעה, היא גדלה ומתחדשת”.הפרויקט בוחן את פוטנציאל הגדילה של גבישים על גבי אובייקטים לבישים שנוצרו בהדפסת תלת ממד משקפיים, –נעליים וציפורניים מלאכותיות. בעזרת המבנה המודפס, הגבישים גדלים באזורים שהוגדרו להם מראש. אך כמו בטבע,כל גביש גדל באופן הייחודי לו. התהליך הביתי של גידול הגביש הופך את האובייקט למוצר אישי וייחודי.

גם בפרוייקט זה אני רואה פתרון כפול, הבעייה הגדולה ביותר כיום בשוק האופנה היא הייצור, הזיהום האדיר לכדור הארץ שגורם הייצור ההמוני של האופנה הזולה במקביל לקריסת רשתות כלכלית כיוון שהן אינן מצליחות למכור את כל עודף המלאים שהן מייצרות בנסיון לרצות את הלקוח אובד העצות שבטוח שהמלאי בחנות אמור להתחלף בקצב העברת תמונה באינסטגרם.

ייצור הנעל או המשקפיים רק על פי הזמנה פותר את הבעייה הקריטית הזו. הבעייה השנייה והמבאסת בייצור המוני היא שכולם נראים אותו דבר ויש להם אותו דבר. בגידול ביתי של ערכת קריסטלים על גבי הפריט האישי אפשר להבטיח תוצאה ייחודית. רק נשאר לקוות שייחודי זה טוב.

מחלקת צורפות ואופנה בבצלאל

הפרויקט של  נטע בן בשט OBSERVATION מדבר על ההתמודדות היום יומית של לקויי ראיה.

את סדרת התכשיטים היא יצרה עבור אמא שלה, מוגבלת בראייתה שלא מוותרת על חיים עצמאיים ומצליחה להפוך את המגבלה לחוזקה.מלבדה, הסדרה, מיודעת לאנשים בעלי לקות שתפיסת החיים שלהם היא כזו שתומכת בחיים עצמאיים ומלאי עשייה .

התכשיטים הפונקציונליים מחליפים את אמצעי העזר המקובלים בנקודות שונות בחיים ובנוסף מתפקדים כחיץ  המגן על הגוף. כוונת הסדרה היא לתת תחושת בטחון לעונד ובה בעת להעלות את המודעות כלפי לקוי ראיה, במטרה ליצור תרבות יותר מבינה ותומכת.

Night walk – הליכות ליליות כרמל גולדנטל

"בלילות בהם אני חוזרת הביתה מהעבודה, אני מוצאת את עצמי צועדת ברחובות הריקים בפחד ובדריכות. בתגובה לכך אני משדרת מסרים בעזרת תנועות הגוף שלי, תנועות גסות וגדולות מסמנות חוזקה וביטחון, תנועות קטנות ומכונסות מסמנות בלתי-נגישות. התיקים שיצרתי מיועדים לנשים, הם מקיפים את הגוף (מחזית עד גב, דרך הגפיים) ספק מייצרים התכנסות כנגד המבט הבוחן ספק מנכיחים ודוחים אותו מעליהם. התיקים נקשרים אל הגוף ביריעות בד, תאיהם עשויים עור וניתנים לפירוק מבסיס התיק."

הייתי רוצה להגיד לכם מילים מלומדות על הפרוייקט הזה, אבל כל מה שאני מסוגלת הוא למלמל בצעקה " היא ציפתה את הכפתורים!" העבודה הזו מוקפדת ועשויה בצורה יוצאת דופן.

אלי קראגץ'  Elli Karagach בפרוייקט שנקרא אנורקיסיזם Anorcissism מספרת על עצמה שנכנסה אל הלימודים בבצלאל כרקדנית בלט לאחר טיפול ארוך וממושך באנורקסיה. פרויקט הגמר שלה הוא התהליך שעברה עם עצמה, בו היא יצרה גזרות חשופות מחלקים קטנים ומורכבים, אל מול הגבולות הברורים של הגזרה, זה הפחד, החרדה, השליטה, הכנות, החזרתיות, הביטחון וחוסר הביטחון שיש באנורקסיה.

שירה ינון Shira Yinon מהדורת הזהבGold Edition

יצרה סדרת התכשיטים השואבת השראה מכרטיסי גירוד. לעונד את התכשיט מוענקת סיכת נייר ובמרכזה מטבע מתכת מצופה כסף הניתן לגירוד. על הסיכות מודפסים דימויים של אבני קריסטל המייצגות משמעויות רוחניות בנושאי בחירה, הימור ומזל ומשמשות מעין קמע. על העונד לבחור אם לגרד את ציפוי הכסף ולמצוא תחתיו מטבע זהב נכסף שאפשר  לפרקו מתוך הסיכה ולענוד כמדליה או כסרט ניצחון. מנגד, הוא עלול לגלות שהסתכן סיכון מיותר ונותר עם סיכת ארד בידו ובזאת איבד לא רק את כספו אלא אף באופן סימבולי, את סגולותיה של אבן הקריסטל. דרך הטרנספורמציה של התכשיט, הפרויקט מעלה שאלות בנוגע למרדף חסר התוחלת אחר העושר ולניסיון למצוא דרכו אושר.

עדי פרבר Adi Farber מסמן מקום  Marking Place

נקודת המוצא לפרויקט היא בהרהורים על גבולות הגוף האנושי ועל המרחב הפרטי והאינטימי שסביבו. הפריטים שיצרה מעוצבים לגוף, אולם יותר משמיועדים להילבש, הם מסמנים את נוכחותו. מבעדם ודרכם, אנחנו נוגעים וננגעים, מביטים ונצפים, נחדרים ומגיחים מתוך גופנו שלנו אל העולם שסביב.

כחלק מתהליך המחקר היא גידלה פטריית תה (קומבוצ'ה), וממנה יצרתי יריעות המשולות לשכבת העור שעל גופנו. היריעות תלויות במרחב כמו עוטות על הגוף מסך, חושפות ומסוות לסירוגין את הידיים, את הראש, את הפנים, את הצוואר ואיברים נוספים המוכרים לנו דרך הבגדים והתכשיטים שאנחנו לובשים ועונדים ביום-יום. בין היריעות פריטים מברזל המתַפקדים אף הם כמסמנים או כחוצצים ובזאת משלימים את התמונה.

המחלקה לאמנות – בצלאל

מנאר טקאטקה manar taqtqa

יצרה את נוף ילדותה בדרכה לבקר את המשפחה בבית לחם, בעדינות אין קץ וללא כל התרסה או הפגנת דעה פוליטית כזו או אחרת היא מציירת את המראות שנגלו לעיניה בדרכה. התהום שפעורה בין לבין משולה לדבריה כמו ההבדל העצום בינה לבין שכנתה בקיר האמנות בחדר הבא, מרחק של פסיעה לכאורה בצעד המפריד בין עולמות שונים בתכלית. פעם היו חיילים ודוחק ומה שאנחנו רגילים לתאר במחסום לדבריה היום נותר רק שינוי הנוף במקום בו צמיגים שחורים ופחי צפרדע משמשים לתבערת הפגנות מעת לעת. מעולם לא נתקלתי באמנית כל כך אינטיליגנטית וצעירה שאמרה לי תראי והציבה לי תמונת מקום ללא כל התרסה או מרמור, רק תראי. ובכך הפכה עצמה לחלק החזק ביותר של עבודתה.

ערק ברקיע

היצירה "אדרי במאה שערים" של מרסל ביטון היא לא פחות ממופלאה בעיני, המוזיקה המוכרת והמנחמת פורטת על מיתרי הנשמה בעוד התמונות הנעות על המרקע לקוחות מעולמות קרובים פיזית ורחוקים מן הנפש החילונית שלי מרחק שנות אור.

"זכור לי בית בערפל, זמן המונצח בצורותיו" טרקובסקי אנדריי, לפסל את הזמן

היצירה אדרי במאה שערים המוצגת בתערוכה מתרחשת בשכונה אורתודכסית האדוקה והשמרנית ביותר בירושלים. לעומת זאת, מקור ההשראה של ביטון ליצירה הן סצינות איקוניות מתוך ארוחת בוקר בטיפאני המייצגת עולם שונה בתכלית. היא חילקה כל פריים על פי סצנת המקור וחיברה אותם שוב – דימוי לדימוי, שניה אחר שניה, תוך שימוש באותו סטורי בורד ואותה תנועת מצלמה. עם זאת, ביצירה החדשה התנאים השתנו:  אודרי הפכה לאדרי (שם המשפחה המרוקאי הפופולארי) האוכלת ספינג'- במקום קרואסון; וההתבוננות באבני החן של טיפאני משועתקת למבט בוחן באבני הקיר הירושלמיות של מאה שערים.

את הסרט צילמה וערכה בחורה חרדית-חסידית, בוגרת מסלול תקשורת חזותית של סמינר לבנות בירושלים. מטעמים אידאולוגיים, נשים חרדיות על פי ההלכה, אינן צופות בסרטים שלא הופקו ע"י נשים חרדיות, וכך הן יוצרות את ז'אנר הקולנוע הנשי המשגשג בקהילות אלו בעשור האחרון. בעולם קולנועי זה גברים אינם קיימים כלל, או לחלופין מיוצגים על ידי נשים.

ביטון מחליפה את הגברים מהסצנות המקוריות בנשים, ובכך מותחת את גבולות הייצוג המגדרי כפי שהוא נהוג בקולנוע הנשי-החרדי. אדרי במאה שערים מנסה לאגד נרטיב אחר שנוצר בעקבות הניגוד בין שתי התפיסות, זו האורתודוקסית וזו המתרחשת בניו-יורק הבוהמית בשנות השישים. הניסיון לשחזר את הסצנות בתנאים החדשים הופך לטקס ידוע וצפוי מראש, כאשר כל המשתתפות בו נכנסות לתוך המנגנון האיקוני ופועלות בתוכו בתנאים החדשים.

מרסל תהילה ביטון היא אמנית וידאו, מיצב ומיצג. מרסל נולדה במונטריאול, קנדה, ב-1993, כביתו הבכורה של רב אורתודוכסי.

תערוכת הבוגרים בבצלאל – מידע שימושי

פתיחת תערוכת הבוגרים של בצלאל לקהל הרחב: 18.7.19

נעילת התערוכה: 2.8.19

תערוכת בוגרים בצלאל – שעות הפתיחה:

ימים א' – ה' 10:00 – 21:00

יום ו' – 10:00 – 15:00

---

לפוסט על תערוכת הבוגרים של שנקר