סופה

כשסיימתי ללמוד עיצוב טקסטיל בשנקר מצאתי עבודה כמעצבת הלבשה תחתונה, מעין משרת עיצוב אופנה שהטקסטיל בו מהווה חלק נכבד מהעיצוב. לימים מצאתי עצמי סורגת תכשיטים,כי לסרוג שמלה שלמה בעבודת יד היה פרוייקט גדול מדי. והתכשיטים מצידם הלכו גדלו עד שהשתלטו על החיים עצמם.

סופה יריד האמנות בשיקגו הותיר אותי פעורת פה, עמדתי מול עבודות אמנות טקסטיליות בקנה מידה בינלאומי, במחירים המצדיקים את העבודה הסיזיפית והאינטיליגנטית שהושקעה בהן וצפיתי בקהל המדוייק שהגיע לפקוד את התערוכה מכל רחבי ארהב כדי לשוחח על  אמנות, לפגוש את האמנים ולרכוש אמנות עכשווית .

ניכר שרוב המשקל בתערוכה מושתת על אמנות הזכוכית ואספניה, מטבע האופי האישי שלי רותקתי לעבודות המשלבות טקסטיל בעיקר.

התערוכה עצמה נקראת סופה SOFA כקיצור לראשי תיבות של פסלים אובייקטים ואמנות פונקציונאלית. ( Sculptures, object functional art) והציגו בה כ80 גלריות וסוחרי אמנות המציגים בתערוכה. עם מספר מבקרים המוערך כ 36,000 איש, אני מודה שהמספרים אינם מהגבוהים ביותר שחוויתי או קראתי מתערוכות אחרות. אולם הקהל היה ממוקד מאוד ומכוון מטרה. וזה ביחד עם גלריה טובה ותומכת כל מה שאמן באמת צריך כדי להתקדם בקריירה.

זוהי השנה ה 24 בה מתקיימת התערוכה סופה בשיקגו,שראשיתה בשנת 1994, עובדה נדירה בעיני בעולם האמנות שנתון לשינויים אדירים כל כך בהרגלי הצריכה. נראה שהשנה גדל הנתח של תכשיטי האמנות העכשווית בתערוכה והגלריות המציגות בה היו מגוונות מושקעות ומרתקות באיכות התכשיטים הנבחרים.

נפל בחלקי המזל הגדול להיות מוזמנת לתערוכה על ידי הגלריה של דונה שנייר, את דונה פגשתי לראשונה במוזיאון נורטון בפלורידה ועבורי להציג עמה ב"סופה" זוהי הגשמת חלום.

הקולגות המוכשרות שעמדתי לצידן היו עסוקות בעזרה הדדית, תמיד שואלים אותי בבית "מה את טסה לבד?" בתערוכות רגילות אני צריכה לבקש מהשכנה לידי לשמור לי רגע כדי שאוכל לגשת לנוחיות. הפעם היה ברור שאנחנו שם אחת בשביל השנייה. גם ברגעים הקשים, ושלא יהיה לכם ספק שיש כאלה בתערוכה כל כך ארוכה מלווה בגט לג משובח.

הביתן עצמו בעיני מעוצב בצורה נקייה ומכבדת ומשאיר את מלוא המקום ותשומת הלב לכל אחת מהמעצבות וחלל מזמין ונוח למבקרים לעבור בו ולהתרשם מהעבודות.

בבקרים הגעתי מוקדם כדי להספיק לצלם ולהתרשם מהעבודות השונות בחלל, התערוכה הזו הייתה יותר מרשימה בעיני מכל מוזיאון    שהייתי בו אי פעם בעבר ברחבי העולם.

יש אנשים שניכר בהם שהעבודה חשובה להם ומונעת מצורך אישי פנימי הרבה מעבר ליחסי עבודה קונקרטיים ונראה שהבנות קוראות לדונה "מאמא דונה" לא בכדי, מרגע ההקמה עד הסגירה וארוחת הערב המפוארת יחד התחושה הייתה משפחתית ומקצועית בצורה יוצאת דופן ואני מחכה ומייחלת לתערוכה הבאה.

גלריות נוספות שהרשימו אותי בתחום התכשיטים הם:

galerie noel guyomarch נואל עצמו הוא איש נעים הליכות ומסביר פנים, הגלריה שלו מרתקת בהיקף ובאיכות התכשיטים המוצגים.

 בניצוחה של בוני המקסימה hedone gallery

pistachios המקצועיים שדאגו להסביר לי בפרוטרוט על תהליכי העיצוב השונים בגלריה ומתגאים בעבודתה של המעצבת Wanshu Li
זוכת פרס תערוכת joya barcelona 2017

הלוואי שהייתי יכולה לספר לכם בפרוטרוט על עבודות האמנות השונות,הזכות לפגוש את האמנים ולשמוע את סיפור היצירה מדרגה ראשונה היא אדירה, פסלי העץ שנראו בעיני מקומרים מיריעה אצל השכן בגלריה ממול היו למעשה קידוח וחציבה בגזע שלם לדרגת אמנוות מרהיבה. נראה היה שכל עבודת אמנות מקבלת מימד חדש עם רכישת הידע שקדם לייצורה. אולם מתוקף תפקידי הכפול כמציגה ומסקרת לא יכלתי להקדיש את הזמן הדרוש לחקר מעמיק אמיתי של התערוכה, כך שיש לי למה לצפות בפעם הבאה.