ארץ הפלאות

תמיד אהבתי ירידים, נחלת בנימין, שוק המעצבים, כל מקום שהיה בו אלמנט של אמנים ושולחנות תפס את ליבי ואת עיני למשך שעות ארוכות. נדמה לי שביריד מעין זה הוספתי את אסתי דרורי חיות אל חיי. היא ציירה,איירה וחתכה פיסות גובלן משוק הפשפשים,לכדי נעליים שהיו מושלמות מכדי להצליח בקרב הקהל הרחב, על שולחן הסטודיו שלה תמיד היו מכחולים וכני ציור ובלגן אופייני לאמן בעבודה יותר מאשר לחנות מצוחצחת למשעי בזוגות נעליים. התחלנו ביריד, המשכנו לסטודיו לבית, לתערוכה בפריז. הנעליים הפכו לקנווסים ועצים כי האופי האמיתי תמיד מנצח כל הגיון. התכשיטים התפתחו לבלוג עם העולם והשוק המתפתח.

שנים חלמתי שיהיה לי ציור של אסתי, היא הזמינה אותי לביתה, אבל ציורים של אמנים כשהם דחוסים במרתף צמודים צמודים קשה מאוד לבחור מתוכם, אז הסתכלתי באתר ובחרתי ציור שאני אוהבת, ואז הסתכלתי שוב ובחרתי בטעות גמורה בדיוק את אותו ציור מגלריה אחרת, וזה היה זה. אבל הזה בדיוק היה מוצג בתערוכה בשנחאי הרחוקה ומאן לחזור, אז חיכיתי בסבלנות.

                                         כל רומן ראשון של סופר הוא אוטוביוגרפיה מוסווית, נראה שאותה אמרה תופסת לגבי צייר.רק ללא ההסוואה ולאורך כל היצירות.

אסתי דרורי חיות wonder land

בסיפור אליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול, מתגלה לעינינו ילדה נועזת, שהמציאות והפנטזיה מתמזגים אצלה לכדי מצב קיומי מתעתע. אסתי דרורי חיות מזדהה עם גיבורת הסיפור, הילדה הנצחית, בשל כמיהתה שלה עצמה לילדות המאפשרת ערבוב של מציאות ודמיון, תום ראשוני ופנטזיה המהולה בחיים האמיתיים.המוטיב המרכזי השזור בכל העבודות אלו דמויות של ילדים שרובם בני משפחתה של האמניתהדמויות המוצגות מוסתרות חלקית. אחדות מצויות במצב של בהייה, אחרות מוצגות בגבן לצופה, ופניהן של חלק מהדמויות מכוסות חלקית על ידי רעמת שיערן. אחדות אף מצוירות כצלליות סימבוליות. תנוחותיהן של הדמויות על המצע, הנחות הצבע, והקומפוזיציות הא-סימטריות, משדרות תחושה של אי נוחות.

אסתי דרורי חיות כמו אליס בארץ הפלאות, מנסה לראות את העולם דרך משקפיים של ילדה שמשלבת את זכרונותיה ודמיונותיה בהיותה אישה בוגרת, בעבודותיה היא משתמשת בשכבות צבע כאלמנט מטפורי המסתיר ומגלה בו טפח מרקע חייהם של הילדים המצוירים

את התערוכה אצר אריה ברקוביץ, בית האמנים עצמו הוא קסם המתגלה לאיטו חדר אחרי חדר, מוביל את הצופה בין האמנים השונים

האמנית רחל אלקלעי קראה לתערוכה שלה הייתי מתה להיות ציירת, אירוני מעט בהתחשב שרוב הציירים המפורסמים קיבלו את ההכרה שלהם כציירים שנים לאחר שמתו. אולי צריך להיות מתה כדי להיות ציירת?

מבקרת אורחת במקום משכה אותי בלשון כדי לפתח שיחה קלה ולהראות לי שהנה גם היא ציירת, תמונות בפלאפון שלה מהוות לה הוכחה לחלומה המתרקם.

אושרת הלן בנתור "קול מעייני בך" סדרת עבודותיה העוסקת במשפחתה, הינה פועל יוצא של געגוע וכמיהה למרחב המשפחתי המגונן והמתרוקןעירית כתב "צומח דומם" מבקשת בעבודתה לשים לב לפרטים. כל פרט בטבע הוא יצירה בפני עצמה, חלק משלם גדול יותר כמו שכל עבודה במערכת הסדרתית של התערוכה היא חלק מהשלם של התצוגה כולה.דליה קליין האם אנחנו גוועים?

שיריו ודמותו של המשורר הבריטי וילפריד אוון שנהרג במלחמת העולם הראשונה. הם מקור ההשראה ליצירתה, שכותרתה לקוחה מאחד משיריו. האמנית היום, כמו אוון בזמנו, מתמודדת עם היבטיה הכואבים והצורבים של המלחמה ולא עם מעללי גבורה וסיפורי תהילה המתלווים להם. יצירתה עוסקת בבדידות ובחוסר ההיגיון בשדה הקרב, בחוסר האונים של האדם מול זוועות המלחמה ופחד צורב המלווה את אלו שממשיכים להילחםדניאל פלדהקר אורגת חומרים זמינים ושגרתיים שנמשו מאפרוריות היום-יום המשרדית והפונקציונאלית, ואורגנו מחדש לכדי שפה הנדסית ומינימליסטית שמוליכה את האור מהממד הפיסיקלי שלו אל עבר מחוזות פיסוליים, תלת ממדיים וקונספטואליים.

באתר בית האמנים תוכלו למצוא מגוון של סדנאות ימי עיון ימי רישום וציור ואף סדנאות ילדים, עם כניסה בחינם, אמנות משובחת ומיקום מרכזי בתל אביב, הופכים את המקום לאתנחתא אמנותית נהדרת.