עד לפני שנה סיגל קוצ'קוביץ הייתה חקלאית מגדלת פרחים, למעשה איזכור שמה בגוגל עדיין מניב תוצאות למשק חקלאי עם האפשרות הצינית למשקים חקלאיים נוספים במקום מגורייך, רמז אין הרבה.
בקצה האולם הראשון של "יריד צבע טרי" בבניין חדש ומרשים של מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. הנמצא בבניה ומארח את היריד לפני שיאכלס את אוספי הטבע של האוניברסיטה, ויהפוך למוזיאון הטבע הראשון מסוגו בישראל.
ושנייה לפני שיוצאים החוצה המומים מהעושר הבלתי נתפס של אמנות ישראלית. יש מדרגת עץ ומשהו שחור וריח חזק של טרפנטין. והאמת שאם לא הייתה עומדת שם אשה חביבה שהציעה באדיבות לעלות על המדרגה סביר שהייתי ממשיכה הכי מהר שאפשר לארוחת הצהריים.
אבל המדרגה הזו היא תהום תלולה ככל שיכולה להיות המציאות המפותלת שלנו.
סיגל קוצ'קוביץ, בוגרת מצטיינת של ביה"ס לאמנות וחברה במכללת ספיר, מספרת על עצמה שהייתה חקלאית במשך 19 שנה, במשפט חטוף היא מוסיפה מאז שהתאלמנתי. בשקט נוסף היא אומרת בזהירות שהמשק שומם כי אנחנו כבר לא רוצים לקנות את הירקות והפירות שלהם ובזאת היא מתכוונת לחברים שלה שסוגרים אחד אחרי השני את המשקים החקלאים.
את האמנות שלה היא יוצרת משאריות המפעל החקלאי אותו ניהלה מרבית חייה. כך יצרה משטחים עם קלקר פוליאוריטן מוקצף ופרחים שנשארו במשק במקרר ונבלו אל תוך העבודה.
האורחים היא מספרת מהללים את היופי והשקט ומתקנאים באומץ לגור בשלווה מרוחקת. אבל היא יודעת לספר על הריסוס החקלאי המרעיל והחקלאות שמזהמת את האדמה במקום לתת חיים ועל החקלאים שסוגרים כי אין דורש למרכולתם. וכך היא יוצרת שדות חדשים מהחומרים בהם השתמשה בשדות אותם עיבדה במו ידיה.
האופק והאופטימיות ליופיו של העמק מתמלאים בריח השמן והטרפנטין בעבודת האמנות, הריח נוכח, חזק והרסני, על פני האדמה ובנפש המתייסרת בפוליטיקה אין סופית.
העבודה נקייה, מסודרת ומגודרת היטב ורק טיב החומרים הרעילים והריח והשם "קורוזיה" מסגירים את המתחולל פנימה.
זליגה מטרידה זו של הפריפריה הנשכחת למתחם האמנות התל אביבי היא הסיפור האמיתי שעדיין לא סופר, עדיין אין לו סוף ובטח לא סוף טוב. לא אחד כזה שהיינו רוצים להפנות אליו מבט
סיגל חולמת להציג את האמירה והאמנות שלה בגלריה לקהל הרחב. אבל גלריות בארץ לרוב לוקחות דמי שכירות מהאמן, משק הפרחים כבר מזמן אינו מניב פרחים או פרנסה וזו אינה אמנות שניתן למכור ולהתפרנס ממנה. רק מציאות שצריך לצעוק בחוצות העיר העייפה.
הנציגה שהפנתה את תשומת ליבי למדרגה הייתה האוצרת של מכללת ספיר, היא ידעה לספר שמטבע מיקום המכללה הם נותנים את הבמה לאמניות המציגות נושאים בוערים מהפריפריה הרחוקה מהנפש ומיד היא זזה הצידה ופינתה את דו השיח לאמנית הנבחרת
אתר הבית של צבע טרי מכיל מילים נבחרות על האמנית ועבודת האמנות בלבד. כי חסות אמיתית יודעת לקבל את הכוח והפרסום שלה מעבודת האמן.
This post is also available in:
