מרטן באס במוזיאון העיצוב בחולון
פרוייקט הגמר של מרטן באס באקדמיה לעיצוב איינדהובן ב 2002 היה שריפה של רהיטים ישנים ועיבודם בשכבות דבק אפוקסי. אפשר לומר שהוא התחיל את הקריירה בשריפת ההיסטוריה שהוא גדל עליה הכיר הכל מהספרים אבל לא חשב שיהיה לו אומץ לשרוף כאשר הוזמן על ידי המוזיאון לשרוף כדי לשרוף פריטים שהם כבר לא יכלו להציג במתכונתם הנוכחית ולהפיח בהם חיים מחדש.כך נוצרה הסדרה עשן, שעוסקת בהיסטוריה החבויה של אובייקטים וחותרת תחת התפיסות המקובלות של יופי, ערך ושימור.
הסדרה "אם יש עשן" שהוצגה לראשונה בשנת 2004 בגלריית העיצוב המוערכת "מוס" בניו יורק וזכתה לפרסום רב. נבעה מהרעיון לקחת פריטים אייקוניים למאה ה20 כדי לשרוף אותם. בכך הוא למעשה קרא תיגר על מושגים של יופי ושל שלמות. האומץ לשרוף משהו שלעולם לא היית מעז לשרוף.
העבודות בסדרה הן כולן "קלאסיקות" מעולם העיצוב: רהיטים שעוצבו במקור על ידי מעצבים וארכיטקטים מפורסמים – ושזכו גם הן ל"טיפולו" של מרטן באס. אוסף הרהיטים המוצג בתערוכה הנוכחית, מהווה מעין תקציר להיסטוריה של העיצוב – החל במתלה המעילים האלגנטי "טונט", העשוי מפיסות עץ שכופפו בתהליך שנתפס בזמנו כרדיקלי, וכלה בכיסא "היל האוס" של הארכיטקט הסקוטי צ'רלס רני מקינטוש והמנורה "טליסיין III" של הארכיטקט האמריקני פרנק לויד רייט, ועוד.
5 שנים לאחר פרוייקט זה יצר מרטן באס יצר שעוני אורלוגין בגודל אדם בהם ישבו אנשים אמיתיים והזיזו כתבו ומחקו את מחוגי השעון במשך 12 שעות. במהלך התערוכה למחקר של זמן. "זמן אמיתי" (2009) הזמן הוא מרכיב מרכזי בעבודותיו של באס, והוא מעניק לו ביטוי חזותי ייחודי בסדרת השעונים זמן אמיתי – סדרה של עבודות וידאו שאורך כל אחת מהן הוא 12 שעות, במהלכן מייצגים שחקנים את השעה בדרכים שונות, כמו: ציור או הזזת מחוגי השעון קדימה באמצעות ידיהם. דומה שמשתתפים אלה נדונו לבצע שוב ושוב את אותה המשימה, המסמלת את עריצות הזמן בעידן העכשווי ואת שליטתו בחיי כולנו.
אנחנו יודעים כמה זו דקה ושנייה ושעה, אבל כשאדם פלוני אומר לנו, רגע. אין לנו דרך למדוד כמה זמן אורך הרגע הזה שלו. הרגע הוא שתלוי תרבות, מנהגים ושפה. בזמן התערוכה עצמה היו שמועות במילנו שהוא מתעלל בשחקנים ואפילו קיבל מכתבי איום שהוא לא אנושי בהתעללות האמנותית. השעון הראשון נוצר ב 2009. כל שעון נוסף נוצר בשנה אחרת.
לאורך השנים ניהל מרטן באס יחסי אהבה שנאה עם עולם העיצוב ועם מילנו. בין הצורך בבמה ובאהבת הקהל לצורך להסתתר, במריבה האינסופית לקבלת תשומת הלב בתוך ההמון הגועש. לעבודתו האחרונה הוא קורא may i have your attention please בעוד הוא מנסה מנסה ליצור משהו שתהיה לו משמעות בדרך שבה אנחנו חיים היום, לכל הקולות שנשמעים בו זמנית כשכל אחד מנסה לקבל תשומת לב בו זמנית.
הסדרה אבקש את תשומת ליבכם (2017) בתמיכת ג'יי.סי.פי. לנסוולט מכילה רמקולים ומגאפונים המסמלים במידה רבה את העידן הנוכחי. נדמה כי אם לא נתרכז, החיים יהפכו במהרה לערב-רב של קולות, דעות, עובדות וחידושים המקשים יותר ויותר על ההבחנה בין עובדות ובדיונות. ריבוי קולות זה מייצג רבגוניות, אך לעיתים נדמה שקשה לשמוע את קולנו שלנו מבעד לכל הקולות האחרים. מוקסם על ידי הכלכלה של החלפת תשומת לב שנדמה שמאפילה על הכלכלה של הכסף המוכר לנו כל כך. האם תשומת לב שווה יותר מכסף?
הסדרה חמר: מתמקדת בחוסר שלמות, שנדמה כי נובע מתהליך עבודה ספונטני ומגושם, כל אחד מהאובייקטים פוסל ידנית, וטביעת היד של המעצב ניכרת באופן ברור במרקם של כל פריט, לעיתים עד לכדי הופעתן של טביעות אצבע הנותרות בחומר. העבודה הידנית, מהווה ניגוד לשיטות הייצור הדיגיטליות המתקדמות הנהוגות כיום ולאסתטיקה הנקייה והבלתי אישית המאפיינת אותן. באס עצמו מעיד שאחרי ההצלחה הגדולה של עשן הוא היה צריך לחפש מה הלאה, ומה יותר טוב ממאוורר כדי להמשיך את דרכו של עשן.
בענווה רבה מעיד על עצמו מרטן באס שהוא אינו רואה עצמו כמוצלח יותר מבני כיתתו שהרי לא כל מעצב אמן שסיים את בית הספר לעיצוב מגיע במהירות על לשריפת אוסף יקר ערך של מוזיאון. לדבריו אמן יוצר נושא רעיון ואז מוציא לביצוע בעוד מעצב יוצר רעיון והחברה ממשיכה משם. כשיש לו רעיון הוא נוסע למוזיאון ומציע את הרעיון וזה הסוד האמיתי בשיווק טוב. לא מרגיש שהוא טוב יותר מאחרים פשוט לקח דרך שונה שהצליחה בדרך מסויימת בעוד הם הצליחו בדרך מסויימת אחרת שלא בהכרח לקחה אותם למוזיאונים אותם אנחנו פוקדים.
לדבריו הוא חושב ויוצר מתוך הקונספט מה מתאים לזמן לקונטקסט לאיפה אני בגלריה כמקצוען, מנסה למצוא משמעויות חדשות ולכן נחשב כאאוטסיידר, כיוון שמנסה לעשות לא מה שצפוי בשדה האמנות. מנסה להפתיע את עצמו ואת האנשים שקרובים אליו. זה לא אמנות זה לא עיצוב לא מופע תיאטרון, אז מה זה? ולאיזה סוג גלריה ארט או דיזיין זה יכול להתאים?
הרהיטים שהוא יוצר יכלו להציג רעיון קונספטואלי אמנותי בלבד אבל העובדה שהם ממלאים פונקציה אמיתית, השעון באמת מראה זמן, ברהיטים אפשר להשתמש, הופכת אותם למעניינים יותר בעיני הקהל.
הסדרה כמעט שוויון ייצור הרהיטים בסדרה זו נעשה בהשראת רישומים דו ממדיים, מהירים ומלאי דמיון שצייר באס כמחווה לפשטות הווירטואוזית של המאייר דיק ברונה. השפה הוויזואלית של הרהיטים פשוטה ומזכירה ציורי ילדים, אך מדובר ברהיטים מורכבים למדי: החומר – ברונזה, הוא חומר יקר, כבד, קר וקשה לטיפול המעניק לצורות החביבות והתמימות למראה מעין הדרת כבוד. כמו כן, תורמת למורכבות העובדה כי חלקם העליון של הארונות כבד יותר מחלקם התחתון – אך הם אינם נופלים ומצליחים להתנגד לכוח המשיכה.
הסדרה באס הגיע לעיר (2014) מדי שנה מתקיים במילאנו יריד העיצוב החשוב בעולם. עם השנים מושך אליו היריד כמות גדולה של מבקרים, נדמה כי אין כבר חשיבות לשאלה האם מדובר בעיצוב בעל ערך, אלא בכמות הלייקים שזוכה פרויקט כזה או אחר ברשתות החברתיות, טוען באס.
ועדיין בתהליך העיצוב נדמה שבאס אינו מעביר ביקורת, אלא מציב מראה עצובה ומשמחת כאחד בפני המבקרים בקרקס של באס.
במקביל לתערוכה המרכזית ״מחבואים – מרטן באס״ ובזיקה לה תוצגנה שתי תערוכות נוספות בגלריות האוסף של המוזיאון:
התערוכה ״מכונות זמן״ בחלל ״מעבדת העיצוב״ והתערוכה ״עובדים ביחד: עיצוב והנדסה״ בגלריה מרגלית ע״ש אברהם מרגלית ובמסדרון ההיקפי
מכונות הזמן אוצרות: נגה שמשון ורונה זינגר
בתערוכה זו מתבקשים המבקרים להחתים כרטיס נוכחות בכניסתם ובצאתם מהתערוכה על פי מחקר שנעשה ובו הוכח שכל מבקר מקדיש לעבודת אמנות במוזיאון 30 שניות,אותו זמן ממוצע שלמדנו להקדיש לתמונה בפיד האינסטגרם,אחרת לא נספיק כל כך הרבה בזמן הנתון לרשותנו.
הפעלת ילדים מקסימה תראה לכם את הדרך לקבוע מה השעה על פי ידיעת מיקום הכוכבים בלילה והחודש הנתון בלבד.
התערוכה המקורית מכונות זמן שתיפתח בחלל ״מעבדת העיצוב״ תציג כ-25 עבודות של מעצבים ישראלים העוסקות בזמן, בוחנות את ממד הזמן ועושות בו שימוש כחומר או כיוצר שותף, מתוכן 10 עבודות חדשות שנוצרו במיוחד עבור התערוכה. כחלק מהתערוכה תוצג גם עבודה חדשה ואינטראקטיבית של צמד המעצבים רונן תנחום וטל בלטוך בחסות המותג ״Schweppes״.
יכלתי לכתוב עוד ועוד,אבל מחקרים מוכיחים שאנשים לא קוראים פוסטים מעבר ל 500 מילים, ומזמן כבר עברתי את המכסה. חוץ מזה, הפוסט ארוך והמלאכה מרובה וחנוכה כבר בפתח, אתם עדיין כאן?
www.dmh.org.il| קופות המוזיאון: 3# 073-2151515
מחיר כרטיס כניסה למוזיאון: 35 שקלים
המוזיאון מקיים סיורים מודרכים וסדנאות לקבוצות
