התוכנית המקורית שלי הייתה לראיין את בריינה האוצרת הראשית של תערוכת לוט במוזיאון העיצוב בניו יורק.
דאבל תפקיד למעצבת ובלוגרית זה לא לגמרי פשוט, אבל בדכ בכל תערוכה יש שעה שקטה בבוקר בה ניתן להסתובב לדבר ולצלם .
לא הפעם, התערוכה הזו הייתה מהירה ומרגשת כמו סופה חולפת, למעשה עד היום הרביעי לא הייתה לי שנייה פנויה כדי להכיר את המעצבים בצד השני של החדר.
ואם להודות באמת בשלושת ימים הראשונים בקושי הצלחתי להוציא שלושה משפטים רצופים שהכילו הגיון תחבירי כלשהוא מהפה.
מסיבת הפתיחה הייתה מרגשת, מהבית המופלא מלא ביצירות אמנות של מישל כהן יושבת הראש של חבר נאמני המוזיאון, מהבגדים המושקעים של באות המסיבה.
מסוכריות הm&m המודפסות עם לוגו התערוכה וסוכריות התכשיטים שמילאו את הקערות על השולחנות בצבעים מהבהבים. והכיבוד המפואר ובעיקר העובדה שלא ידעתי עם מי לדבר קודם כי הכל היה חדש נוצץ ומרגש.תערוכת LOOT – מוזיאון האמנות והעיצוב (MAD)
ההקמה של התערוכה הייתה מסודרת ומתוקתקת עם צוות מסור של עובדי המוזיאון שחישבו וקדחו ומסמרו את הקיר בכל נק שביקשנו.
מוזיאונים בניו יורק: לא רק ה-MOMA
וערב הפתיחה היה מלא באנשים מפורסמים שלבשו בגדים מפוארים בעלות משוערת של משכורת חודשית וצלמי פפרצי מכל עבר.
בריינה פתחה את הערב בנאום מרגש שזה המקום שלנו כי במהלך השנה כולנו חבויים בסטודיו מאחורי שולחן הצורפות יוצרים תכשיטי אמנות עם בגדים מלוכלכים וידיים מלוכלכות. ומודה שלרגע כל מה שרציתי היה להתחבא חזרה בסטודיו שלי עם הפיגמה נטולת קודי הלבוש המסובכים.
נראה ששלושת הימים הבאים היו בליל רצוף של דיבורים אינסופיים, המוזיאון בתבונה רבה תזמן את פתיחת תערוכת התכשיטים עם שתי התערוכות המקבילות בקומות הנוספות והרגעים המתים שהזהירו אותי מפניהם איחרו מאוד לבוא.
נפל בחלקי מזל גדול שהנשים המופלאות של חברות חבר הנאמנים במוזיאון בחרו ללבוש ולרכוש תכשיטים שלי בערב הפתיחה כך שזכיתי לתמונות מופלאות וחשיפה נהדרת.
נכון שהתמונה שקיבלה הכי הרבה לייקים ותגובות בפייס שייכת לאיריס אפפל אייקון האופנה המוערצת. שזה כבוד לא יתואר לעולם המדיה החברתית בו אני מעבירה חלק ניכר מזמני.
אבל המראה של של מרסי מיטלמן נאמנת המוזיאון בשרשרת העלים הירוקה שלי הוא זה ששלח את כל מי שעבר דרכה בדלת הכניסה ישירות אליי למצוא חברים לשרשרת היפה.
מרסי מיטלמן נאמנת המוזיאון בשרשרת העלים הירוקה שלי | מוזיאונים בניו יורק
לשאלה מה צריך לעשות אמן כדי להתקבל לתערוכה כזו נעניתי שצריך להיות בעל חומרים מקוריים, טכניקת צורפות וגימורים בלתי מתפשרת ובנוסף מכיוון שזוהי תערוכה נועדה לגייס כסף למוזיאון ולאמנים עצמם כדי שיוכלו להמשיך בעבודת האמנות שלהם לקולקציה הבאה. נלקח גם בחשבון האם זוהי אמנות שתעורר עניין בסוג הלקוחות שמגיע למוזיאון.
החלק היפה היה שמהבחינה הזו נראה היה שהקהל היה מגוון בסוגו במהלך הימים השונים ולכן לכל אחת משכנותי המוכשרות היה את היום שבו היא הייתה זו שמכרה הכי הרבה ויצאה מרוצה.
המוזיאון הגיש לנו ארוחת צהריים שמהלכה מכרנו אחת לשנייה כדי לעזור למי שניגשה להפסקה. מעולם לא חוויתי כזו עזרה ותמיכה מצד שכנותי לאמנות
למעשה עוד בשלב ההכנה לתערוכה המעצבות הקולגות היו עסוקות במיילים קבוצתיים למציאת שותף לחדרי המלון היקרים בניו יורק ולאחרי התערוכה הן היו עסוקות במציאת דרכים להיפגש, ללכת יחד את גשר ברוקלין ולשתות כמה כוסות יחד כדי לחגוג את סיום העבודה הקשה המספקת והמתגמלת שחווינו יחד.
פגשתי נשים מופלאות בשבוע הזה, יפות ומוכשרות בצורה יוצאת דופן. ואני בת מזל על הזכות הגדולה לעמוד לצד אמנים ברמה גבוהה מהסוג שנראה בתערוכה הזו.
בסוף התערוכה עברה בריינה עם המחברת האישית שלה כדי שנמליץ הלאה על האמן הבאה מארצנו שצריך להופיע לדעתנו בתערוכה. היא מחליפה את האמנים בכל שנה, כך שלמעשה היא מתחילה לעבוד על התערוכה הבאה מיד כשהנוכחית מסתיימת. מוודאה שכל אמן ייבחר בקפידה ויציג בדיוק את הקולקציה שהיא מייעדת למוזיאון באינספור מיילים ושיחות סקייפ. עד כמה שרציתי לחזור שוב בעצמי, התחושה של רשימת השם הבא היא מעין pay it forward . לידיעה שחוויתי הרגע שבוע סוער מרגש מלא בחוויות ואני זוכה לאפשרות להעביר את השרביט הזה הלאה.
שמי עינבר שחק ואני מעצבת טקסטיל ותכשיטים בוגרת שנקר, בעשור האחרון הצגתי באינספור תערוכות אמנות ותכשיטים ברחבי העולם, לפני 5 שנים התחלתי לכתוב ולסקר את התערוכות בהן אני משתתפת והבלוג גדל והתרחב בתחומים איתם אני הכי אוהבת להנעים את זמני: אופנה, עיצוב, תכשיטים, וטיולים בארץ ובחו"ל עם הילדים. עם רזומה עשיר בתחום תערוכות עיצוב ואמנות וקהל עוקבים נאמן בתחום האמנות מישראל ומארה"ב. אני מסקרת וכותבת על אירועים ומוצרים בתחומי הלייף סטייל אמנות ועיצוב.
לא הפעם, התערוכה הזו הייתה מהירה ומרגשת כמו סופה חולפת, למעשה עד היום הרביעי לא הייתה לי שנייה פנויה כדי להכיר את המעצבים בצד השני של החדר.
