חופשה בסוויטת נסיה בגליל המערבי
בדרך כלל אני ממש בסדר בוולנטיין, כל הדביקיות של היום הזה פוסחת עלי באלגנטיות. אבל איכשהו השנה בין השתפכויות הנפש של גלגלצ, הילדים הצווחים, ארוחת הערב הרומנטית שניסיתי להנדס בחוסר כישורי המטבח שלי שנותרה קרה ומיותמת על השיש אחרי שהשותף נרדם עם הילדים בטעות ואני אחריו. כל הקוליות המעושה שלי חלפה עם הרוח.כך שכשלירן ברזילי בלוגרית אהובה וחברה לבילויים שאלה אם אני רוצה להצטרף אליה ללילה מהחלומות באחוזת נסיה קפצתי על המציאה. אם הלאימו לי את יום האם והתעלמו לי מהולנטיין, לא נותר לי אלה לדרוש את ההנאות שלי בחזרה.
אז לירן אמרה צפון רחוק, אבל מפות גוגל טענו בתוקף שהגליל בשבילנו הוא רק שעה וחצי נסיעה, הוספנו עוד חברה כיפית לנסיעה רויטל ברוך בלוגרית ואינסטגרמרית שאתם חייבים להכיר. ויצאנו למה שהתברר כחלום רחוק (ורטוב) למסיבת הרווקות שמעולם לא הייתה.
הגענו לסוויטת היוקרה נסיה במושב נטועה. הכי חו"ל שתוכלו להרגיש במרחק קליל של נסיעה ,הוילה היא חלום.מאובזרת כל כך שתהיתי למה הזמנו ארוחה במסעדה ולא הסתפקנו במכולת הקרובה. האמת שהמקום מושלם לזוגות רומנטיים שמזמינים שף פרטי שיבשל להם את ארוחת החלומות שלהם ויש שלושה שפים פרטיים שעובדים עם הסוויטה היוקרתית, כדי להבטיח זמינות לכל ארוחה.
המיטה מפנקת, המקלחת והאמבטיה זרועים ברזי זהב והמקום זועק יוקרה בכל פינה שמסתכלים עליה. אבל אנחנו באנו להנות כך שבעיקר הסתכלנו על הג'אקוזי המחומם ל 38 מעלות, חלום אמיתי בשבילי. ועל הבריכה הפרטית המקורה.
המארחים חזי ונסיה הבטיחו לנו אלכוהול חופשי וקיימו, לא הגענו לעשירית ממה שהכיל המקרר, בירות משובחות,פררו רושה,סיגרים שהיו מחוץ לתחום שלי, ומכונת האספרסו שלשמחתי השותפות שלי לבילויים הצליחו להפעיל. אני רק ייחלתי לקומקום של פעם עם כפתור פשוט, כל אחת ויכולות המטבח שלה.
הטלוויזיות הגדולות ומערכת הסאונד ניגנו במרץ להיטי MTV , אני מניחה שיכלנו להחליף ערוץ, אבל מעולם לא חשתי כל כך קרובה למרד הנעורים שלי אז התמסרתי כולי לחוויה.
בערב נסענו למסעדה "אדלינה" בה הזמנו שולחן מבעוד מועד. מודה שאם השולחן לא היה מוזמן אולי היינו מנצנצות ונשארות להתחרדן בבריכה. אבל לוח זמנים צריך לקיים ויצאנו לדרך בקיטורים מלאי מרץ שהתאדו מיד כשראינו את המסעדה.
אני בכלל הייתי בטוחה שאנחנו נוסעים למסעדה בשם באדולינה, שעות רבות לקח לשותפותי למסע לשכנע אותי בסיקול האותיות שבשם. אני מניחה שלא בכדי נפלה הטעות. גם המסעדה הזו מתאימה לחלוטין לעולם הפנטזיה הקסום של באדולינה כמו שאר החופשת בזק שבחרנו לנו על פי המוטו הרווח מהספר: "בבקשה תנסה להפנים," אמר לי המלך בשקט, "מי שלא מאמין בצרות – הצרות מאבדות בו עניין."- גבי ניצן מתוך הספר "באדולינה"
המנות ב"אדלינה"היו נפלאות. התלבטנו מאוד לגבי ארוחת הטעימות הגדולה לכולנו, ובסוף החלטנו על מנה עיקרית לכל אחת וארוחת טעימות קטנה יותר למרכז השולחן לכולן. החלטה מופלאה, הכל היה טעים, גם מה שלא היינו בטוחים בו שיהיה המרכיבים המועדפים עלינו עבר את מבחן האושר האולטימטיבי. המסעדה "אדלינה" משתייכת לפרוייקט מופלא בשם "אוצרות הגליל" עליו אספר בהרחבה בפוסט הבא.
בבוקר למחרת היו לנו שעתיים קסומות של אושר לפני שנצא לדרכים לקפל את חלומות הנעורים שלנו ולאסוף ילדים מהגן, אז ניצלנו אותן כמיטב יכולתנו בציפה רומנטית על גבי הברבור שבבריכה, בתמונות, הדוגמניות עושות את זה חינני כל כך, אני נראיתי יותר כמו שחיינית סיירת מנוסה או לוליינית מתהפכת בסירתה.
ארוחת הבוקר הגיעה עשירה בכל טוב מבית מטבחה של זהבה יעקב קייטרינג "בטעם של בית". וארוחת בוקר שמוגשת למרפסת הפרטית של הבריכה זה כל מה שאמא עייפה אחת באמת רוצה.
אל הכלים העמוסים בבית כבר הגעתי מפוייסת יותר משיצאתי, לילדים שטענו שאני כושלת במטלות הכביסה הצעתי להגיש תלונה בת 3 עותקים לרשות לשלום הילד או הרווחה. ולמתוקים שגם שאלו אם הבאתי להם מתנה, הסברתי בתוקף שהגליל המערבי עדיין לא כרוך במעבר בשדה התעופה.
קרדיט לצילומים: רויטל ברוך ועינבר שחק
